עולים, חיילים בודדים והביצה שנקראת בריאות הנפש בישראל
אני מעורב בארגון נפלא בשם Keep Olim in Israel. זה ארגון שפועל ללא כל אינטרס אישי ועוזר לאנשים רבים בתחומים רבים בחייהם. אחד הפרויקטים המרכזיים שלו הוא יזמת בריאות הנפש "תקווה" מבית Keep Olim. זה פשוט נפלא! יותר מ-400 פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומטפלים מוסמכים ומנוסים מעניקים תמיכה לאלפי עולים וחיילים בודדים, במובן המילולי של המילה. השאלה האמיתית היא: למה זה לא מטופל על ידי קופות החולים, שכולנו משלמים להן, ושמקבלות מהממשלה מיליוני שקלים, אם לא מיליארדים?
ובכל זאת, המערכת לא עובדת. מי שעולה לארץ כתושב חוזר לא מקבל את התרופות שלו דרך הקופה, ונאלץ לחכות שבועות, אם לא חודשים, לתרופות שלו. זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת. וגם: כשאדם עולה לארץ וזקוק לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש, הוא נכנס לרשימת המתנה ומחכה חצי שנה עד שהוא סוף סוף מוצא מישהו לדבר איתו, ואולי אפילו מישהו שמדבר את אותה שפה! וזה לא תמיד קורה. זה בסדר? האם זה ראוי שהקופות מספקות למטופל בסביבות 8 עד 12 פגישות? אני מצטער, אבל גם זה בלתי מתקבל על הדעת. מי מחליט מי זקוק לטיפול ולכמה זמן? האם זה פקיד שדואג לדוח הרווח והפסד שלו, או שההחלטה מתקבלת אצל המטפל של המטופל, בהתייעצות עם הגורם המטפל שלו בחו"ל?
וזה רק עולה דובר אנגלית. טוב, ומה עם עולים ממדינות אחרות? האם ישראל מספקת מטפלים שמדברים את השפה שלהם? מטפלים אמרו לי שהבנת השפה היא קריטית, כי היא מאפשרת לזהות את הניואנסים בתשובות. זה קריטי. אז למה מטפלי בריאות הנפש שפועלים מטעם הממשלה, למשל בקו הסיוע הלאומי למניעת התאבדות (שממומן על ידי הממשלה), מדברים רק עברית, ערבית, אמהרית ורוסית? הם טוענים שיש להם אנגלית, אבל אין להם אף אחד שמדבר אנגלית, ולכן הם מפנים את הפונים ל-Tikvah by Olim.
באתר אחד כתוב: "קו חם לעזרה ראשונה נפשית 24/7 – **** מספק עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים בטלפון, 24\7, 365 ימים בשנה. השירות זמין בעברית ובמגוון שפות ב-OLIM HELPLINE." הפרסום טוען שהעזרה זמינה 24/7, אבל כשלוחצים על הקישור ההודעה אומרת שהיא זמינה רק בין שתיים לתשע בערב. וזה לא כל יום, והרבה פונים צריכים לחכות שעה כדי לקבל עזרה. למה? למה הממשלה לא עושה יותר? וזה המצב אצל אזרחים "רגילים".
ומה עם חיילים בודדים? היה לי את הניסיון העצוב להכיר תלמיד שעלה לארץ, התגייס לצה"ל, ואז שם קץ לחייו. זה היה לפני כמעט 14 שנה. אתמול חייל בודד נוסף שם קץ לחייו. למה לא מבצעים לחיילים סינון ולא נותנים להם את הטיפול הדחוף שהם צריכים, כשצריך?
מודעות אבל מופיעות בעיתונים כמעט כל שבוע.
לאחרונה, כפי שדווח בעיתונים, חיילת שאינה עולה פנתה לקב"ן שלה (איש מקצוע שהוכשר למתן מענה ראשוני בבריאות הנפש) ולא הופנתה לעזרה שהייתה זקוקה לה; בהמשך היא שמה קץ לחייה.
יש יותר מדי מקרים של התאבדות, והם נובעים מחוסר המעש הדל והמביש של הממשלה, משרד הבריאות והצבא במתן פרופיל ראוי אחרי המכינה (לפני השירות הצבאי) ובהקצאת משאבים מספקים. זה קריטי לאזרחים שלנו ולחיילים שלנו. הנשק הגדול שלנו הוא האנשים שלנו. הבנים והבנות שלנו. האחים והאחיות שלנו שנלחמים בשבילנו. ראינו הרבה בשלוש השנים האחרונות במיוחד. הם צריכים לקבל את הטיפול הטוב ביותר והמקיף ביותר. לא רק כשהם בקרב או בצבא, אלא גם כשהם חוזרים לחיים האזרחיים, שלפעמים קשה בהם להתמודד הרבה יותר. אני, כמורה, חוויתי אובדן בלתי נסבל. רב בית הספר שלי, הרב אבי גולדברג הי"ד, נרצח בלבנון בידי מחבלים. זה היה חורבן שנפל על בית הספר כולו. בית הספר שלי איבד 10 בוגרים שנפלו בקרב במהלך המלחמה או נרצחו בטרור של השביעי באוקטובר. הבוגרים האלה היו קרובים להרבה מהמורים ולתלמידים של היום, כי הנפגעים היו המדריכים שלהם בתנועות הנוער. תודה לה' שמשרד החינוך העניק עזרה לבית הספר שלי. אבל מה קורה למי שכבר לא בבית הספר? אנחנו חייבים לוודא שנעשה המקסימום, לא המינימום. אנחנו לא יכולים לקבל פתרון סביר או פתרון טוב. הפתרון צריך להיות הפתרון הטוב ביותר. אני תמיד אומר: הטוב הוא האויב של הטוב ביותר.
משרד הבריאות פתח קו תמיכה בתחילת המלחמה, אבל השיחות מנותבות לקו הסיוע הלאומי למניעת התאבדות, והמעגל האכזרי נמשך, כי הם לא פתוחים 24/7 גם אם הם טוענים שכן. לפעמים אנשים מחכים שעות עד שמישהו עונה לשיחה שלהם. אני יכול רק לדמיין אדם שמתקשר לקו הלאומי למניעת התאבדות, מחכה לעזרה, ונאלץ לחכות שעה. זה מתקבל על הדעת? אני לא חושב!
אם איבחר, זה יהיה אחד הנושאים המרכזיים שאטפל בהם בכנסת. אין ספק שהצלת החיילים שלנו ממוות בהתאבדות חייבת להיות בראש סדר העדיפויות של הממשלה שלנו, של משרד הבריאות, של משרד החינוך וכמובן של הצבא.
אני רוצה לעזור לאנשים שלנו! אני מתמודד כדי לחולל שינוי בחיים של כל האזרחים שלנו. זה מצב קריטי של פיקוח נפש מהמעלה הראשונה!
אתמוך ברפורמות בבריאות הנפש כנושא מרכזי בכנסת ה-26. אני מקווה שתעזרו לי!